החוק הפורטוגלי

דף הבית » החוק הפורטוגלי

בשנת 2015 הפרלמנט הפורטוגלי בכוונה לתקן את העוול ההיסטורי, העביר תיקון לחוק האזרחות הפורטוגלי המקנה לצאצאי המגורשים זכאות לאזרחות פורטוגלית בהליך פשוט ומהיר.
משרד המשפטים
תיקון צו מסº 30 – A/2015
הענקת אזרחות לצאצאי יהדות ספרד ופורטוגל
(תרגום החוק לעברית – נוסח לא רשמי)

דברי ההסבר לחוק:

יהודים ספרדיים מוגדרים בזאת כיהודים, צאצאים מהקהילות היהודיות העתיקות והמסורתיות של חצי האי האיברי. הנוכחות של קהילות אלה בחצי אי האיברי היא עתיקה מאוד, עוד טרום הקמת הממלכות הנוצריות בחצי האי האיברי, כפי שקרה עם פורטוגל מהמאה ה -12 ואילך.
מסוף המאה ה -15 ועד אחרי “צו אלהמברה” (1492), קהילות יהודיות אלו כבר היו נתונות לרדיפות מצד האינקוויזיציה הספרדית, ורבים מחבריהן מצאו אז מפלט בפורטוגל.
עם זאת, המלך מנואל הראשון, מלך פורטוגל, אשר בתחילה חוקק חוק שיבטיח את הגנתם, קבע כי החל מ-1496, כל היהודים הספרדים (הידועים גם בשם “אנוסים”), אשר לא יוטבלו ויאמצו לחיקם את הדת הקתולית יגורשו, וכך היה. מספר ניכר של יהודים ספרדים גורשו מפורטוגל בסוף המאה ה- 15 – תחילת המאה ה-16.
באופן כללי, יהודי חצי האי האיברי השתקעו במדינות כמו הולנד, בריטניה טורקיה, וכן באזורים בצפון אפריקה. מאוחר יותר, בטריטוריות אמריקניות, כדוגמת ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו וארצות הברית של אמריקה (ארה”ב). למרות הרדיפות וגירושם ממולדת אבותיהם, רבים מיהודי ספרד ממוצא פורטוגלי וצאצאיהם שמרו לא רק על השפה הפורטוגזית, אל גם על הטקסים המסורתיים של הפולחן היהודי הפורטוגלי, שימור לאורך דורות של שמות משפחתם, חפצים ומסמכים אשר מוכיחים את מקורותיהם הפורטוגזיים, והקשר ההיסטורי המוביל אותם להגדיר עצמם כ”יהודים פורטוגזיים” או “יהודים מן האומה הפורטוגזית”.
עם “ההמרה עומדת” השם שבו נודעה ההמרה הכפויה של היהודים בפיקודו של המלך מנואל, היהודים רשמית הפסיקו להתקיים עוד בפורטוגל. היחידים שנותרו היו “נוצרים הישנים” ו”הנוצרים החדשים” , אשר הסתירו את מוצאם היהודי. במהלך תקופת האינקוויזיציה, רובם של “הנוצרים החדשים” ושל היהודים הפורטוגזיים הצליח לברוח ולעזוב את הממלכה ועברו לאזורים מסוימים של הים התיכון (גיברלטר, מרוקו, דרום צרפת, איטליה, קרואטיה, יוון, טורקיה, סוריה, לבנון, ישראל, ירדן , מצרים, לוב, תוניסיה ואלג’יריה), צפון אירופה (לונדון, נאנט, פריז, נטוורפן, ריסל, רוטרדם ואמסטרדם), ברזיל, האיים האנטיליים וארצות הברית, תוך יצירה של קהילות נודעות מאוד וייסוד בתי כנסת בולטים כגון: בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, קהילת שארית ישראל בניו יורק, בית הכנסת בוויס מרקס בלונדון, בית הכנסת טורו בניופורט (רודיילנד – ארה”ב) ,בתי הכנסת הספרדים והפורטוגזים של מונטריאול ובית הכנסת “קהל צור ישראל” ברסיפה, בְּרָזִיל. בתחילת המאה ה -19, כמה צאצאים של יהודים ספרדים, אשר מצאו מקלט במרוקו וגיברלטר, חזרו לפורטוגל.
בית הקברות היהודי המודרני הראשון הוקם בשנת 1801,ליד בית הקברות הבריטי בליסבון. בשנת 1868, בהוראת המלך לואיס הראשון, הוקנה לקהילה בית הקברות ב -RUA AFONSO , בליסבון. “ליהודי ליסבון רשות להתקין קברים לקבורת בני דתם”. גם היום, בשמות משפחה יהודיים ספרדיים רבים נשמרת המטריצהפורטוגזית, אם כי, במקרים מסוימים, התערבבו השמות הפורטוגזים עם שמות מספרד.

בתפוצות של הולנד ובריטניה, מתקיימים, בין היתר, שמות המשפחה כגון:

אברנטס, אגילר, אנדראדה, ברנדאו, בריטו, בואנו, קרדוסו, קרבאליו, קסטרו, קוסטה,Coutinho, Dourado,פונסקה,פורטדו, גומז, Gouveia, Granjo, אנריקס,לארה, Marques, מלו דואר פראדו, מסקיטה, מנדס, Neto, נונס, פריירה, פיניירו, רודריגז, רוזה, Sarmento,סילבה, סוארס, Teixeira ו Teles.

בתפוצות של אמריקה הלטינית, שמורים בין היתר, שמות המשפחה הבאים:

אלמיידה, Avelar, בראבו, Carvajal, קרספו, דוארטה, פריירה, פרנקו, גאטו, Gonçalves, Guerreiro, Leao, לופס,Leiria, לובו, Lousada, Machorro, מרטינס, מונטסינו, מורנו, מוטה, מסיאס, מירנדה, אוליביירה, אוסוריו, פרדו, פינה,פינטו, פימנטל, פיזארו, “קרידו”, ei, ריביירו, סלבדור, טורס ויאנה.
באזורים אחרים של העולם, ישנם עוד צאצאי יהודים ספרדים ממוצא פורטוגזי המחזיקים, מלבד השמות הנ”ל,בין היתר, את שמות המשפחה הבאים:
אמורים, Azevedo, אלבארס, בארוס, Basto, בלמונטה, קאסרס, קייטנו, קמפוס , קרניירו, קרוז, Dias, דוארטה, אליאס ,Estrela, Gaiola, Josué, למוס, לומברוזו, לופס, מצ’אדו, Mascarenhas, מאטוס, מאירה, קנטו דואר מלו, מנדסדה קוסטה, מירנדה, Morão, orões, מוטה, Moucada, כושי , אוליביירה, Osório (ou Ozório), Paiva, Pilão,פינטו, פסואה, פרטו, סוזה, Vaz ו ורגאס.
מלבד שמות המשפחה והשימוש בשפה הפורטוגזית, בעיקר בטקסים, אפילו כיום, ישנם צאצאי יהודים ספרדים פורטוגזים המדברים ביניהם לאדינו, השפה המשמשת את צאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל במאה ה -15,והינה נגזרת ספרדית ופורטוגזית, והמדוברת כיום על ידי כ-150,000 אנשים בקהילות בישראל, טורקיה,יוגוסלביה לשעבר, יוון, מרוקו, אמריקה, ומקומות אחרים.
החוק הפורטוגלי החדש משנת 2015 מאפשר לצאצאי היהודים הספרדים ממוצא פורטוגלי החפצים בכך,לתבוע את זכותם לשוב לפורטוגל, באמצעות התאזרחות, ושילובם בקהילה האירופאית, תוך מתן זכויות שוות.