10.11.2019  09:59  אנו שמחים לבשר לכם על שירות ייחודי ללקוחות פורטוגליס - האזור האישי VIPortugalis

דף הבית » היסטוריה | גירוש ספרד ופורטוגל – איך הכל התחיל?

בואו נחזור לשנת 1492 – עד לסוף המאה ה- 15 היה בחצי האי האיברי (“ספרד” – ספרד ופורטוגל של היום) הריכוז הגדול ביותר של יהודים ביבשת אירופה. היהודים התפרשו בכל רובדי החברה הספרדית-נוצרית. הקהילות היהודיות בחצי האי זכו למעמד משפטי מוכר בחוקי הממלכות הנוצריות בקסטיליה, באראגון, בנווארה ובפורטוגל. הם נהנו מאוטונומיה שיפוטית ויכלו לקיים את דתם. תרבות היהודים שגשגה, מצבם הכלכלי היה טוב והם זכו לרכוש השכלה גבוהה. תקופה זו כונתה “תור הזהב של יהדות ספרד”, ובמהלכה כתבו יהודי
ספרד שירים, פואמות ומאמרים פילוסופים ודתיים, ועסקו גם במדעים כאסטרונומיה, ומיפוי העולם (קארטוגרפיה).

השינוי ביחס ליהודים התחולל במקביל להשלמת הרקונקיסטה, הכיבוש-מחדש הנוצרי של חצי האי האיברי מידי המוסלמים. בשלהי המאה ה-15 שלטו בספרד המלכים הקתוליים פרדיננד מאראגון ואיזבלה מקסטיליה. בתקופה זו, פרחה האינקוויזיציה הספרדית, אשר למעשה הייתה בית משפט מטעם הכנסייה הקתולית ואשר התמקדה ברדיפת כופרים מבין הנוצרים ובעיקר מקרב “הנוצרים החדשים” (יהודים ומוסלמים שהמירו דתם לנצרות). מנהיג האינקוויזיציה תומאס דה טורקמדה סבר כי “הנוצרים החדשים” משפיעים לרעה, מבחינה דתית, על היהודים שהתנצרו, ולכן שכנע את המלכים הקתולים בשנת 1492 להוציא צו שיורה על גירוש כל היהודים מספרד. צו הגירוש הוצא במקביל למלחמה כוללת של הספרדים בכל ריכוזי המוסלמים בספרד.

היהודים המגורשים חיפשו להם מקום אחר להתגורר בו. יש שניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, כמו פורטוגל, שדמתה לספרד מבחינה תרבותית ובתנאים הגאו-פוליטיים. כמו כן, התקיימו קשרי משפחה בין משפחות יהודיות משתי הארצות. אולם “המלכים הקתוליים”, יוזמי הגירוש, לא הסכימו שפורטוגל תהווה מקלט לבורחים מהאינקוויזיציה הספרדית וכאשר המלכים הקתוליים השיאו את בתם, איזבלה מאסטוריאס, למנואל הראשון, מלך פורטוגל, הם התנו עמו כי מדינתו לא תאפשר מקלט לאנוסים הבורחים. בשנת 1497 יזם מלך פורטוגל מהלך של התנצרות קולקטיבית בכפייה של כלל יהודי פורטוגל, כולל יהודי ספרד המגורשים שהגיעו לפורטוגל, או גירוש למי שסירב להתנצר.

המגורשים (עתה – מכל חלקי האי האיברי) פנו לארצות אירופה: צרפת, בריטניה, איטליה, ארצות השפלה (בלגיה והולנד), בולגריה וגרמניה אולם לאחר תלאות רבות השתקעו בעיקר בארצות הים התיכון האחרות: צפון אפריקה (מרוקו, טוניס, לוב, אלג’יר ומצרים של היום) ובאימפריה העות’מאנית (יוון, טורקיה, סוריה ולבנון, בולגריה והבלקן  –יגוסלביה לשעבר) וכן למושבותיה של פורטוגל (ברזיל והודו( אומדן הגירוש המקובל כיום הוא כרבע מיליון מגורשים מחצי האי האיברי.

היהודים שגורשו מספרד נקראו בהמשך “ספרדים”, ושמרו על המנהגים המיוחדים שהתפתחו בקהילה בספרד גם בארצות שאליהן היגרו. רבים מהם הוסיפו להשתמש בשפת הלאדינו, היהודית הספרדית. בהמשך התערבו בקהילות המקומיות בארצות מושבם. חלק מן המזרחים הם ספרדים, וכמה מנהגים “מזרחיים” מקורם בתרבות הספרדים שהשתלבו בקהילות השונות.

כתבות נוספות