פאדו : שירת נשמה פורטוגלית

דף הבית » פאדו: שירת נשמה פורטוגלית

עצוב ומלנכולי: נשות הספנים שרו שירי געגועים לאהוביהן, וכך נוצר אחד הסגנונות המוסיקליים המרתקים ביותר – מוסיקת הפאדו הפורטוגלית – מוזיקת נשמה בליווי גיטרות, המוכרת היום על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית

ערב בליסבון בירת פורטוגל, הרחובות התוססים מתחילים לזהור באור דמדומים, וזה בדיוק הזמן ללכת לאחד מבתי הפאדו – לארוחת ערב טובה, יין פורטוגלי והרבה מוסיקה.

הפאדו הוא הסגנון המוסיקלי הייחודי לפורטוגל, שבגרסתו הקלאסית משלב שירה מלנכולית שמבוצעת על ידי זמרת בליווי שתי גיטרות – אחת מהן גיטרה קלאסית, והשנייה גיטרה פורטוגלית בעלת 12 מיתרים. הנושאים של שירי הפאדו בדרך כלל קשורים לגעגועים, יגון ואהבה נכזבת.

עם זאת, גם הפאדו מתקדם עם הזמן, וכיום לא כל שירי הפאדו מלנכוליים, וחלקם אף קלילים והומוריסטים. בנוסף, לעיתים שירת הזמרת תלווה בכלים אקוסטיים נוספים מלבד הגיטרות. אולם, ההסכמה הרחבה בקרב חובבי הז'אנר המוסיקלי היא שלא תוספות הכלים או שינויי הזמן הם אלו שמשביחים אותו, אלא הנשמה שמכניסה בו הזמרת בעת ביצוע השירים.

המקור: נשות הספנים

שמו של הסגנון המוסיקאלי, פאדו, נגזר מהמילה הלטינית Fatum – גורל. מוסיקת הפאדו התפתחה במאה ה-15, כדרך של נשים פורטוגליות להביע געגועים לאהוביהן הספנים אשר יצאו להפלגות ארוכות. בפאדו ניכרות גם השפעות מתרבות המורים – שהיו באזור עד המאה ה-13.

בתחילת המאה ה-19 גלה בית המלוכה הפורטוגלי לברזיל והקים בה את חצר המלוכה. במשך כ-13 שנה ריו דה ז'נרו שבברזיל היתה בירת פורטוגל. כשחזר בית המלוכה לליסבון, הוא הביא עימו השפעות מוזיקליות חדשות, ביניהן מקצבים אפריקאים איטיים, שהשפיעו על הפאדו.

מאותה תקופה ואילך, סגנון הפאדו הפך לפופולארי בליסבון והחל לתפוס תאוצה בכל רחבי פורטוגל. זוהי גם התקופה בה הוקמו גם בתי הפאדו הראשונים בליסבון ובשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בשירת הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של פורטוגל.

המלכה הבלתי מעורערת – עמליה רודריגז

הסגנון הפך נפוץ בפורטוגל, אך לא הצליח לפרוץ לזירה הבינלאומית – עד לפריחתה של מלכת הפאדו – עמליה רודריגז. החל משנת 1950 הפכה רודריגז לזמרת פופולרית בכל העולם: היא הקליטה 170 אלבומים והרבתה להופיע מחוץ לגבולות פורטוגל – לבושה בשמלה שחורה ארוכה שהפכה לסימן ההיכר שלה.

בצעירותה נסעה רודריגז לברזיל והופיעה כזמרת במדינות דרום אמריקה, אך רק עם חזרתה לפורטוגל ב-1939 החלה להתפרסם כזמרת פאדו. עד סוף שנות ה-50 היא הופיעה בעיקר בארצות הברית, אנגליה וצרפת – בה היתה פופולארית כמו בפורטוגל. בשנות ה-70 גם יפן ואיטליה הפכו ליעדי הופעות מועדפים על רודריגז, ובמשך השנים הופיעה כמעט בכל העולם, כולל בישראל.

פאדו עם סטינג

רודריגז, הלכה לעולמה ב־1999, ואחריה התפרסמה בביצוע הסגנון הייחודי הפורטוגלי הזמרת מריזה, שאף שרה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה בשנת 2004 שיר פאדו בדואט עם סטינג. מאריזה נולדה במוזמביק והגיעה לליסבון בגיל שלוש, להוריה היתה מסעדה קטנה, בה הופיעו כוכבי פאדו בסופי שבוע, וכך ספגה הילדה הקטנה את השירים והמוזיקה.

כריסטינה ברנקו היא עוד אחת המבצעות המפורסמות של הסגנון. היא נולדה וגדלה בליסבון, אך רק בגיל 18 כשהאזינה לאלבום של רודריגז שנתן לה סבה במתנה, היא התאהבה בפאדו והחלה להתעניין בו. מספר חודשים לאחר מכן כבר עמדה על הבמה כמבצעת.

בילוי לילי

למבקרים בליסבון שמעוניינים לבלות ערב בבית פאדו, מומלץ להגיע לאזור Alfama שמשופע בבתי פאדו, חלקם טובים וחלקם נחשבים למלכודות תיירים. מועדונים טובים נמצאים גם באיזור Bairro Alto. בין המועדונים המוכרים בעיר נמצאים Sr. Fado de Alfama, Adega do Machado, Fado in Chiado ו- O Faia.

למתעניינים במוסיקת הפאדו מומלץ בנוסף לבקר גם במוזיאון הפאדו בליסבון, ובבית עמליה רודריגז, שכיום הוא מוזיאון המציג את חייה של הזמרת ואת התרבות אשר התפתחה סביב מוסיקת הפאדו הפורטוגלית.